<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — בתי מדות בית שני</h1>
<h2>דף טו.</h2>
עוד אמרינן, אין ג"ש למחצה בכריתות (כ"ב ע"ב) גבי הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכ"א באזהרה עד ורבנן אמרי אין ג"ש למחצה, לימא בהא קא מיפלגי דרבי סבר ג"ש למחצה ורבנן סברי אין ג"ש למחצה, ומסיק דכ"ע אין ג"ש למחצה, פירוש הני תנאי אבל בדוכתא אחרינא איכא מ"ד יש ג"ש למחצה. והיכא דאיכא טעמא רבה אמר יש ג"ש למחצה פ"ק דקידושין (ט"ו ע"א) אמר רב נחמן בר יצחק לעולם יליף שכיר שכיר ואיצטריך סד"א מוכר עצמו דלא עבד איסורא כו', אלמא חזינא דאיצטריך קרא במכרוהו ב"ד שהיובל מוציאו אע"ג דמג"ש דשכיר שכיר מצי למילף דאין ג"ש למחצה אי לאו משום סברא דעבד איסורא דמסתברא לקנסיה ולעביד האי ג"ש למחצה. גם לשם רוצה לומר הגמ' דר' עקיבא ורבנן פליגי אי היקש עדיף אי ג"ש עדיף. גם באיזהו מקומן (זבחים מ"ח ע"א) בעי למימר דהיקש עדיף, ובפרק דם שחיטה (כריתות שם) דכן הלכה גם לענין היקש, ובפ' השולח (גיטין מ"א ע"ב) אמרינן דכ"ע ג"ש עדיפא, ומתרצי התוספות דלעולם הג"ש עדיף דהא דקאמר פרק איזהו מקומן דכ"ע היקש עדיף מאשר נאמר ג"ש למחצה דטוב לגמור ההיקש ולעשות ג"ש למחצה מלומר אין ג"ש למחצה ולבטל ההיקש לגמרי. אבל האי תירוצא ליכא למימר הכי, ומכל מקום מצינו למימר דרבי ישמעאל סבירא ליה דהיקש עדיף, וניחא הכל. ובזה ניחא דלא חשיב היקש בהדי הנך, דהוי כמאן דכתיב לגמרי. והא דלא חשיב סמוכין, שמא י"ל דסבר כרבי יהודה דלא דריש סמוכין רק במשנה תורה כדאיתא פ"ק דיבמות (ד' ע"א), דכל הני מדות דרשינן בכל התורה כולה. ועוד, דלענין היקש קאמר פרק דם שחיטה (כריתות כ"ב ע"ב) הא קיי"ל דאין היקש למחצה ולא קאמר הכי גבי ג"ש כדאמר לימא רבי עקיבא סבר יש ג"ש למחצה כו', לא קאמר והא קיי"ל, א"כ אין פשוט לו לומר אין ג"ש למחצה, ומשמע דפשוט דאין היקש למחצה אם כן היקש עדיף. עוד יתכן לפרש הא דלא חשיב היקש, משום דדמי לדבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו דחשיב בהנך מדות, דדמי להך דפ"ק דבבא קמא (ד' ע"ב) דר' אושעיא לא חשיב גנב וגזלן בהדי אבות ורבי חייא חשיב, משום דלר' אושעיא הוו בכלל שומר חנם, פירוש מטעם טוען טענת גנב וגזלן, ורבי חייא מחלק ביניהם וחשיב להו בהדי הנך משום דשומר חנם בהתירא אתא לידיה והאי באיסורא אתא לידיה. וכן בהך ברייתא לא חשיב כמה מדות שהן בברייתא דל"ב מדות משום דהוו בכללן, אע"ג דר' אליעזר ברבי יוסי הגלילי חשיב להו, כמו שאני עתיד לבאר בעז"ה.
<h2>דף סח.</h2>
גבי ג"ש והיקש אמרינן כל היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לענין איסורא לחומרא מקשינן, ולענין ממונא פירש ר"ת דחומרא הוי להוציא ממון, ויש חולקין.
<h2>דף עז.</h2>
מצינו היקש מתיבה אחת, פרק עשרה יוחסין (קדושין ע"ז ע"א) דקאמר לא יחלל זרעו בעמיו מקיש זרעו לו, וה"פ דבתיבת זרעו משמע הוא גם זרעו, דאי כתב לא יחלל זרע לא היה הוא בכלל אבל כי כתיב הוי"ו מיותר, הוא בזאת התיבה. עוד, דאין דנין ג"ש היכא דאותו דבר שאנו רוצים לעשות ג"ש, כלומר אותה תיבה, לא הויא בקרא אלא מדיוקא, כי הא בזבחים (ט"ז ע"א) גבי אונן דמוכחינן דמחלל עבודה, מקרא דכתיב גבי כהן גדול (ויקרא כ"א י"ב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל ודרשינן הא אחר שלא יצא חלל, פירוש כהן הדיוט, ולא גמרינן ביה מיתה משום דילפינן חילול מתרומה. אבל בדבר שהתיבה דבעינן למעבד מינה ג"ש כתיבא בקרא אע"ג דדבר דדרשינן מינה לא הוי בקרא, עבדי מינה ג"ש, כדדרשינן פרק אלו נערות (כתובות ל"ג ע"א) תחת אשר ענה מכלל דאיכא בושת ופגם, וילפינן בהו מיטב מג"ש דתחת מהא דאמרינן אתיא תחת נתינה ישלם כסף, כדפירש"י פ"ק דבבא קמא (ה' ע"א).
